חושך מול אור - התמודדות עם בורות שחורים

ההשראה לכתיבת הפוסט הזה מגיעה מחודש נובמבר, החורף המתקרב, שעות היום המתקצרות ושעות החושך המתארכות. לרוב תקופת החורף עבורי היא תקופה מהנה, אני אוהבת לשמוע את הגשם ואת הרוח הקרירה נושבת בין העלים הירוקים אדומים מחוץ לחלון שלי. תקופת החורף מסמלת עבורי זמן של התכנסות פנימית, המזג האוויר הקריר שגורם לרוב לרצון להישאר במקום חמים ונעים, מזמין התכרבלות חיצונית ופנימית.

אם חודשי הקיץ החמים הביאו איתם עשייה מרובה, התרוצצויות ומפגשים חברתיים מרובים, חודשי החורף מביאים איתם הזדמנות להתחבר שוב פנימה על ידי האטת הקצב, בהתאמה לקצב החיים כמובן, אבל כן האטה מסוימת שמאפשרת התבוננות פנימית.

הקור, האפור בחוץ, סערות וגשמים יוצרים אצלי הקבלה אל החושך והבורות השחורים הרגשיים היוצרים סופה פנימית. אולי כבר יצא לך לחוות כמה חורים שחורים ענקיים כאלו בעברך, ואולי הם לא היו כאלו שואבים, מה שכן הדברים שמאפיינים כניסה למקומות האלו בפנים הן תחושות של חוסר תקווה, אולי דיכאון או דכדוך כבד, שינויים במצב הרוח והתאבון, הסתגרות והתכנסות פנימה ורצון להתבודד או לחילופין חוסר רצון להיות עם עצמך.

במילותיו של אלבוס דמבלדור: "אושר יכול להימצא גם בזמנים החשוכים ביותר, אם רק זוכרים להדליק את האור"

אולי תמצא/י את עצמך שואל/ת: על איזה אור ואושר את מדברת? כי כשיש חושך אז זהו, הכל חשוך.

כשנמצאים במצב רוח ירוד, חשוך כל העולם וכל החוויות שלנו נוטות להיצבע בחושך והשחור הזה.. והאור.. האור כאילו לא שם, הרגש, מחשבה ובכלל המיינדסט משתנה בהתאם, לכן שום פעולה אינה מביאה שמחה ולעיתים גם תמיכה חיצונית לא מצליחה למלא את הבור, אולי רק זמנית ואז צריך "להיטען" שוב ושוב על ידי מקור חיצוני.

תמיכה ואהבה מבחוץ זה דבר חשוב ומועיל רבות, אך מכיוון שאנחנו עם עצמנו ללא הפסקה 24/7 , את האור הזה, שיראה לנו את דרך היציאה מהבור וליצור רגיעה בסערה, נוכל למצוא בסופו של דבר רק בתוכנו.

תרגול מדיטצית מיינדפולנס עזרה לי ושיפרה את איכות הרווחה הנפשית והתפקוד שלי כשהתמודדתי עם דיכאון אחרי לידה, המדיטציה עזרה לי להפריד, להבין ולהתבונן בכל מה שעולה בי בלי שיפוט ועם המון קבלה והכלה (גם הטיפול הרגשי סייע רבות), החיבור היומי שוב ושוב אל עצמי, לימד אותי לא לקחת המחשבות שלי כל כך ברצינות כשאני בתוך הבור כי הן צבועות הרי בכל החוויה של השחור, השחור הזה לא מראה לי את כל התמונה, הוא "מסתיר" לי את האור. כאן המדיטציה עשתה עבודה מדהימה על היכולת להסתכל על המחשבות האלו וממש לשאול ולפקפק בהן: "זה באמת נכון?" "ומה היה עוד?" להבין איך המחשבות האלו ניהלו אותי והכניסו עוד יותר אל עומק הבור, השאלות שבאו כדי לסתור את המקום שמאמין שהמחשבות האלו הן אמת מוחלטת, אמת אחת והיחידה מה שהתברר בהחלט כממש לא נכון, השאלות הציפו זכרונות נעימים, רגשות חמים שהיוו את הפתח לכניסה של האור שוב. בכל יום רע עדיין יכולתי לספור כמה רגעים שכן היו טובים, רגשות נעימים אל מול ויחד עם החושך הפנימי שהביא איתו הדיכאון.

חיבור פנימי אמיתי שנעשה דרך מדיטציה ולחדד אף יותר מדיטצית מיינדפולנס יכולה לאפשר פתח והתמודדות עם השחור והאפל דרך קבלה, התבוננות והכלה.