שיפוטיות עצמית וביקורת עצמית לא אומרות אותו דבר.
שיפוטיות כשמה היא: שופט שמכריז טוב או רע, נכון לא נכון ולרוב אכזרי, מוריד וקשה.
ביקורת עצמית לעומת זאת מאפשרת בחינה והתבוננות ברגשות, מחשבות וסיטואציות ממקום סקרן ומתעניין.
המקום הזה מאפשר יותר הכלה וקבלה של עצמי ומכאן מוביל לצמיחה אישית בריאה ומודעת.
שיפוטיות עצמית היא לרוב החלק שבנו שמרגיש שטעות נוראית קרתה, ואנחנו מפנים את האשמה אלינו. זה יכול להגיע ממקום ילדי שהתקשה לפתח עצמי משלו או גדל בסביבה שיפוטית ונוקשה. (לא בהכרח ממקום מודע)
התוצאות של שיפוט עצמי לרוב הם האשמה עצמית, הנמכה ביכולות האישיות, פגיעה בערך ובביטחון העצמי וקושי לראות את הטוב שבנו. התמקדות בזום אין שלא מאפשרת ראייה רחבה או התבוננות סקרנית על אותו עניין.
התרגיל בסרטון אמור לעזור ולהקל עלייך לראות כי מכל טעות אפשר ללמוד, ללמוד ולצמוח. כי בלי הטעויות לא הייתה בכלל צמיחה.
Comments